קיימים שלושה סדרים מובחנים של אישיויות הרוח האינסופית. ואת זאת הבין השליח הנמהר בכותבו על אודות ישוע, "אשר עלה השמיימה וישב לימין האלוהים; וייכנעו מפניו המלאכים, הרשויות והגבורות". המלאכים הינם הרוחות הסועדות של הזמן; הרשויות – קבוצות שליחי החלל; הגבורות – האישיויות הגבוהות יותר של הרוח האינסופית.

בדומה לסופרנאפים ביקום המרכזי ולסקונאפים ביקומי-העל, כך מהוות השרפים, יחד עם שותפותיהן הכרובים והסאנובים, את הסגל המלאכי של יקום מקומי.

השרפים מתוכננות כולן באופן אחיד למדי. בין יקום ליקום, עבור דרך כל שבעת יקומי העל, השונוּ]]ת ביניהן נותרת מינימאלית; מכל סוגי הרוח של ההוויות האישיוֹת, הן אלה הקרובות ביותר לאחידוּת. והסדרים השונים שלהן מרכיבים את הסגל של הסועדות המיומנות והנפוצות של הבריאוֹת המקומיות.

שרפים נבראות בידי רוח האם של היקום והן מיוצרות ביחידת יצירה – המונה 41,472 פרטים בכל פעם – וזאת מאז בריאת "מלאכי התבנית" וארכיטיפים מלאכיים מסוימים בתקופות נבאדון המוקדמות. הבן הבורא ונציגתה ביקום של הרוח האינסופית משתפים פעולה בבריאת מספר גדול של בנים ושל אישיויות יקום אחרות. לאחר השלמת מאמץ משותף זה, מתחיל הבן בבריאת הבנים החומריים, ראשוני היצורים המיניים, בעוד שרוח האם של היקום פותחת במקביל בראשית מאמציה הלבדיים להרבות את הרוח. וכך מתחילה בריאת צבאותיו המלאכיים של יקום מקומי.

הסדרים המלאכיים הללו מתוכננים בעת עריכת תכנית האבולוציה של יצורים תבוניים בני-תמותה. יצירת השרפים מתרחשת החל במועד שבו משיגה רוח האם של היקום אישיות יחסית, עדיין לא בתור המתואמת המאוחרת יותר עם הבן הבורא, אלא כעוזרתו המוקדמת ליצירה. לפני מאורע זה, השרפים אשר שירתו בתפקיד בנבאדון הושאלו באופן זמני מיקום שכן.

שרפים עדיין נוצרות מזמן לזמן; היקום של נבאדון עדיין הולך ונוצר. ורוח האם של היקום לעולם אינה חדלה מפעילותה היצירתית ביקום המתפתח וההופך למושלם.

למלאכיות אין גופים חומריים, ואולם הן הינן הוויות מובחנות ובדידוֹת; מקורן וטבען הינו רוחני. אף-על-פי שהן בלתי-נראות בעבור בני-תמותה, הן מבחינות בכם כפי שאתם בַּגוף ללא כל סיוע של שנאים או מתרגמים; הן מבינות באופן אינטלקטואלי את אורח החיים של בני התמותה, והן חולקות עם האדם את כל תחושותיו ורגשותיו הבלתי-חושיים. הן מעריכות את מאמציכם במוסיקה, באומנות ובהומור אמיתי, ונהנות מכך הנאה מרובה. הן מודעוֹת לחלוטין למאבקיכם המוסריים ולקשייכם הרוחניים. הן אוהבות בני אנוש, והתוצאה של מאמציכם להבין אותן ולאהוב אותן יכולה להיות אך טובה.

אף כי השרפים הינן הוויות אוהדות ואוהבות, הן אינן יצורים בעלי רגשות מיניים. הן דומות מאוד למה שתהיו אתם בעולמות העליונים, שם "לא תישאו ואף לא תינשאו, אלא תהיו כמלאכי השמיים". הן כל "הנמצאים ראויים להגיע לעולמות העליונים לא נישאים ולא ניתנים בברית נישואין; והמה אף לא ימותון עוד, כי שווים הם למלאכים". יחד עם זאת, בעת שהיננו פונים אל יצורים מיניים, היננו נוהגים להתייחס לאותן הוויות אשר מקורן הישיר הינו יותר מן האב ומן הבן, כאל בני האל, בעוד שהיננו מתייחסים לילדותיה של הרוח כאל בנות האל. לפיכך, בפלנטות המיניות המלאכיות מכונות לרוב בכינויי גוף נקביים.

השרפים נבראות כך על-מנת שתתפקדנה הן בְּרמות ממשיות והן בְּרמות רוחניות. קיימים אך אזורים מועטים של פעילות מורונטית או רוחנית אשר אינם פתוחים בפני הסעד שלהן. אף כי מבחינת המעמד האישי, המרחק בינן לבין הוויות אנושיות אינו כה רב, בתפקודים מסוימים השרפים מאפילות לאין שיעור על בני האדם. הן ניחנות בכוחות רבים המצויים הרחק מעבר לתפישה האנושית. כך לדוגמא, נאמר לכם כי "אף שערות ראשכם נמנות כולן", ואכן כך הדבר, ואולם השרפים אינה מכלה את זמנה במנייתן ובהשגחה כל העת על מספרן הנכון. למלאכיות יש היכולת הטבועה והאוטומאטית (כלומר, אוטומאטית ככל שתוכלו אתם לתפוש) לידיעת דברים שכאלה; ובאמת שאתם הייתם מחשיבים את השרפים כגאוניות מתמטיות. לפיכך, השרפים מבצעות בקלות רבה מטלות רבות אשר היו נחשבות בעבור בני התמותה כקשות ביותר לביצוע.

המלאכיות עולות עליכם במעמדן הרוחני, אך הן אינן השופטות או התובעות שלכם. תהיינה אשר תהיינה מגרעותיכם, "המלאכיות, אף שהינן גדולות מכם בכוחן ובעוזן, לא מאשימות אתכם בדבר". המלאכיות אינן שופטות את האנושות, ושומה על בני-תמותה יחידים כי לא ישפטו את רעיהם הברואים.

טוב תעשו אם תאהבו אותן, אך אל לכם להעריץ אותן; מלאכיות אינן מושא להערצה. כאשר החוזה שלכם "נפל לרגלֵי" השרפים הגדולה, לוֹיאָלַאטִיָה, "והשתחווה לה", אמרה לו: "ראה כי אַל תעשה זאת עוד; כמוך אני, כחבר משרת כמוך וכרעיך, אשר כולם שמחים להעריץ את האלוהים."

במתת הטבע ובמתת האישיות, השרפים מקדימות את הגזעים בני התמותה בסולם הקיום של היצורים אך במעט. ואכן, לאחר שתשתחררו מן הבשר, תהפכו דומים להן עד מאוד. בעולמות העליונים תתחילו להעריך את השרפים, בספֵירות הקונסטלציה ליהנות מהן, בעוד שבסאלווינגטון הן תחלוקנה עימכם את מקומות המנוחה והפולחן שלהן. במהלך כל ההרקעה המורונטית וההרקעה הרוחנית שלאחריה, אחוותכם עם השרפים תהא אידיאלית; חברותכם תהא נפלאה.

סדרים רבים של הוויות רוחניות הפועלים ברחבי תחומיו של היקום המקומי, נותרים עלומים בפני בני התמותה משום שאין להם כל נגיעה לתוכנית האבולוציונית של ההרקעה לפרדיס. השימוש במילה "מלאכית" הוגבל במכוון במסמך זה לציון אותן שרפים וצאצאיות נלוות של רוח האם של היקום, אשר כה רב הוא עיסוקן בתפעול תכניות ההישרדות של בני התמותה. ביקום המקומי משרתים שישה סדרים אחרים של הוויות קשורות, המלאכיות העלומות, אשר אין להם כל נגיעה ספציפית לאותן פעילויות השייכות להרקעה של בני התמותה האבולוציוניים לפרדיס. ששת הסדרים הללו של מלאכיות נלוות לעולם אינם מכוּנים בשם שרפים, ואף אין מתייחסים אליהם בכינוי רוחות סועדות. אישיויות אלה עסוקות לחלוטין בעניינים הניהוליים והאחרים של נבאדון, עיסוקים אשר אינם קשורים באופן כלשהו לנתיבה המדורגת של הרקעתו הרוחנית של האדם ולהשגת המושלמוּת.

הקבוצה התשיעית של שבע הספֵירות העיקריות במעגל סאלווינגטון הינה העולמות השרפיים. לכל אחד מן העולמות הללו שישה לוויינים נלווים, אשר עליהם מצויים בתי הספר המיוחדים המוקדשים לכל היבטי האימון השרפי. אף-על-פי שלשרפים נתונה גישה לכל ארבעים-ותשע העולמות המרכיבים קבוצה זו של ספֵירות סאלווינגטון, הם מאכלסים באופן בלעדי אך ורק את הצביר הראשון מתוך השבעה. ששת הצבירים הנותרים מאוכלסים בידי ששת סדרי המלאכיות הקשורות אשר לא נתגלו באורנטיה; כל קבוצה כזו מקיימת מטה הנמצא באחד מששת העולמות הראשיים הללו, ומבצעת פעילויות מיוחדות על ששת הלוויינים הנלווים. לכל סדר מלאכי נתונה גישה חופשית לכל העולמות של שבע הקבוצות המגוּונות האלה.

עולמות המטה הללו נמנים על המחוזות המדהימים של נבאדון; האחוזות השרפיות מתאפיינות הן ביופיין והן בממדיהן העצומים. וכאן יש לכל שרפים בית ממשי, ו"בית" משמעו המעון של שני שרפים; הן חיות בזוגות.

אף שהן אינן נחלקות לזכרים ולנקבות כבנים החומריים וכגזעים בני התמותה, השרפים הינן חיוביות ושליליות. על-מנת להשלים את רוב המשימות נדרשות שתי מלאכיות. כאשר הן אינן מחוברות למעגל הן יכולות לפעול לבדן; והן אף אינן זקוקות להוויה משלימה בשעה שהן נייחות. על-פי-רוב, הן שומרות על ההוויה המשלימה שלהן, אך אין בכך משום הכרח. שותפויות מעין אלה נדרשות בעיקר לצורך פעולה; והן אינן מתאפיינות ברגשות מיניים, אף שהן אישיות ביותר ורוחשות חיבה באמת ובתמים.

בנוסף על מעוֹנן אשר צוין, לשרפים יש גם מטות של צוות, של פלוגה, של גדוד ושל יחידה. בכל אלף שנים הן מתכנסות לאסיפות, וכולן מופיעות בהתאם למועד בריאתן. במידה ששרפים נושאת באחריות אשר מונעת ממנה מלהופיע כמצוּוֶה, היא ומשלימתה מופיעות לסירוגין, ושרפים שנולדה במועד אחר נוטלת את מקומה. כל שותפה שרפית נוכחת, אפוא, לפחות בכל איחוד שני.

השרפים מבלות את אלף השנים הראשון לחייהן כמשקיפות נטולות-משימה בסאלווינגטון ובעולמות בתי הספר הנלווים לו. את האלף השני לחייהן הן מבלות בעולמות השרפיים של מעגל סאלווינגטון. בית הספר המרכזי שלהן לאימון נשלט כעת בידי מאה אלף השרפים הראשונות של נבאדון, ובראשן בכורת השרפים, או המלאכית המקורית, של היקום המקומי הזה. קבוצת השרפים הברואים הראשונה אומנה בידי סגל בן אלף שרפים מאוָואלון; לאחר מכן הודרכו המלאכיות שלנו בידי הבכירות מביניהן. גם למלכיצדקים חלק נכבד בחינוך ובאימון של כלל מלאכיות היקום המקומי – השרפים, הכרובים והסאנובים.

עם סיום פרק אימון זה בעולמות השרפיים של סאלווינגטון, מגויסות השרפים בַּקבוצות ובַּיחידות הנהוגות בארגון המלאכי ומוצבות באחת מן הקונסטלציות. בשלב זה הן עדיין לא מוצבות כרוחות סועדות, למרות שהן בהחלט נכנסות לשלבי קדם-ההצבה של האימון המלאכי.

השרפים מקבלות חניכה כרוחות סועדות באמצעות שירות כמשקיפות בעולמות האבולוציוניים הנמוכים ביותר. לאחר התנסות זו הן שבות לַעולמות המסופחים לְמטה קונסטלציית המשימה על-מנת להתחיל בלימודים המתקדמים שלהן ולהתכונן באופן מובחן יותר לשירות במערכת מקומית מסוימת. לאחר חינוך כללי זה הן מקוּדמוֹת לשירות באחת מן המערכות המקומיות. בעולמות הארכיטקטוניים הנלווים לבירתה של מערכת מקומית כלשהי בנבאדון, השרפים שלנו משלימות את האימון שלהן ומוצבות כרוחות סועדות של הזמן.

לאחר שהוצבו לשירות, השרפים עשויות לשוטט לצורכי משימתן בכל רחבי נבאדון, ואפילו ברחבי אורוונטון. לעבודתן ביקום אין גבולות או מגבלות; הן קרובות ביותר ליצורים החומריים של העולמות, ולעולם הן עומדות לרשות הסדרים הנמוכים יותר של אישיויות הרוח, ומקשרות בין הוויות אלה של עולם הרוח לבין בני התמותה של עולמות החומר.

לאחר האלף השני לשהותן במטה השרפי, מאורגנות השרפים תחת מפקדים בצוותים של שתים-עשרה (12 זוגות, 24 שרפים); ושנים-עשר צוותים מהווים פלוגה (144 זוגות, 288 שרפים) אשר בראשה עומד מנהיג. שתים-עשרה פלוגות המצויות תחת פיקודו של מפקד פלוגה מהוות גדוד (1,728 זוגות, או 3,456 שרפים), ושנים-עשר גדודים בפיקודו של מפקד גדוד שקולים ליחידה שרפית (20,736 זוגות, או 41,472 בודדות), כאשר שתים-עשרה יחידות, הכפופות לפיקודו של מפקח, מהוות לגיון המונה 248,832 זוגות, או 497,664 שרפים בודדות. באותו לילה בגן בגת-שמנים, ישוע התכוון לקבוצה מלאכית שכזו באומרו: "הלא יכולתי לשאול אף עתה מאת אבי, ויצווה לי יותר משנים-עשר לגיונות מלאכים".

שנים-עשר לגיונות של מלאכיות מהווים גיס המונה 2,985,984 זוגות, או 5,971,968 שרפים בודדות; ושנים-עשר גייסות שכאלה (35,831,808 זוגות או 71,663,616 שרפים בודדות) מהווים את הארגון הביצועי הגדול ביותר של שרפים – צבא מלאכי. על גיס מלאכי מפקד רב-מלאכים או אישיות אחרת בעלת מעמד מתאם, בעוד שעל הצבאות המלאכיים מופקדים כוכבי הערב הזוהרים או סגנים ישירים אחרים של גבריאל. וגבריאל הינו "המפקד העליון של צבאות השמים", המנהל הכללי של ריבון נבאדון, "אלוהי צבאות".

אף-על-פי שהשרפים וכל סדרי היקום המקומי האחרים משרתים מאז המתת של מיכאל באורנטיה תחת פיקוחה הישיר של הרוח האינסופית – כפי שזו מתבטאת באופן אישי בסאלווינגטון – הם הוכפפו כולם לריבונותו של הבן המאסטר. ואף בשעה שמיכאל נולד באורנטיה כבשר-ודם, שודר מיקום העל לכל נבאדון המסר אשר ציווה, "השתחוו לו כל המלאכים". כל דרגות המלאכיות כפופות לריבונותו; והן משתייכות לאותה קבוצה אשר כונתה בשם "מלאכי עוזו".

בכל הנוגע לכישורי המהות, הכרובים והסאנובים דומות לשרפים. מקורן הינו זהה, אך ייעודן אינו תמיד זהה. הן נבונות באופן נפלא, יעילות באופן נהדר, חיבתן נוגעת ללב והן אנושיות-כמעט. הן מהוות את הסדר הנמוך ביותר של המלאכיות, ולפיכך הן הקרובות ביותר לסוגים המתקדמים יותר של בני-אדם בעולמות האבולוציוניים.

כרובים וסאנובים קשורות זו לזו באופן טבוע ומאוחדות מבחינה תפקודית. האחת הינה אישיות אנרגטית חיובית; השנייה – אנרגטית שלילית. זו המוּטָה ימינה, או המלאכית הטעונה חיובית, הינה הכרובים – האישיות הבכירה, או השלטת. זו המוטה שמאלה, או המלאכית הטעונה שלילית, הינה הסאנובים – משלימת ההוויה. מלאכיות מכל סוג מוגבלות ביותר בפעולתן בתור מלאכית יחידה; ולכן הן משרתות על-פי-רוב בזוגות. כאשר הן משרתות באופן עצמאי ממְפקדותיהן השרפיות, הן תלויות עוד יותר מתמיד בקשר ההדדי ביניהן ולעולם הן פועלות בצוותא.

כרובים וסאנובים משמשות כעוזרותיהן הנאמנות והיעילות של הסועדות השרפיות, וכל שבעת סדרי השרפים מקבלים אל תחת מרותם עוזרות כפיפוֹת אלה. כרובים וסאנובים משרתות בתפקידים אלו לאורך עידנים, אך הן אינן נלוות לשרפים במשימות המצויות מעבר לגבולות היקום המקומי.

הכרובים והסאנובים משמשות כפועלות הרוח של עבודות השִגרה בעולמות היחידניים של המערכות. כאשר הן נמצאות במשימה בלתי-אישית, או לחלופין במקרה חירום, הן עשויות לשרת במקום זוג שרפי, אך לעולם הן אינן משמשות, אף לא באופן ארעי, כמלאכיות סעד של בני-אדם; זכות זו שמורה באופן בלעדי לשרפים.

כאשר הן מוצבות בפלנטה, כרובים משתתפות בתוכניות האימון המקומיות, לרבות לימוד מנהגי הפלנטה ושפות. כל הרוחות הסועדות של הזמן הינן דו-לשוניות, והן מדברות גם בשפת היקום המקומי של מקורן וגם בשפת יקום-העל שבו נולדו. הודות ללימודיהן בבתי הספר של העולמות הן רוכשות שפות נוספות. בדומה לשרפים ולכל הסדרים האחרים של הוויות הרוח, הכרובים והסאנובים עוסקות כל העת במאמץ לשיפור-עצמי. רק ההוויות כדוגמת ההוויות הכפיפות של שליטת הכוח ושל הכוונת האנרגיה אינן מסוגלות להתקדם; כלל היצורים אשר להם רצון אישי בפועל, או פוטנציאל לכזה, מבקשים לעצמם הישגים חדשים.

מעצם טבען, כרובים וסאנובים קרובות מאוד לרמת הקיום המורונטית, והן אכן מוכיחות עצמן כיעילות ביותר בעבודה באזורי הביניים שבין התחומים הפיזי, המורונטי והרוחני. ילדוֹת אלה של רוח האם של היקום המקומי מתאפיינות בתכונת ה"יצור הרביעי", בדומה מאוד לשרתי האוונה ולוועדות הבוררים. כל כרובים רביעית וכל סאנובים רביעית הינן חומריות-למחצה, והן בהחלט דומות לרמת הקיום המורונטית.

יצורים מלאכיים רביעיים אלו מסייעים רבות לשרפים בתחומים הגשמיים-יותר של פעילויותיהן ביקום ובפלנטות. כרובים מורונטיות שכאלה מבצעות גם משימות אזורי-גבול חיוניות רבות בעולמות האימון המורונטיים, והן מוצבות במספרים גדולים על-מנת לשרת את בני הלוויה המורונטיים. בעבור הספֵירות המורונטיות, הן מהוות בקירוב את מה שהבריות האמצעיוניות מהוות בעבור הפלנטות האבולוציוניות. בעולמות המיושבים, הכרובים המורונטיות האלה עובדות לעיתים תכופות בשיתוף עם הבריות האמצעיוניות. כרובים ובריות אמצעיוניות מהוות סדרים נפרדים באופן מובחן זה מזה; מקורותיהן שונים, אך טיבן ותפקודן דומים ביותר.

בעבור כרובים וסאנובים פתוחות דרכים רבות המובילות לעלייה במעמד, אשר עשוי להמשיך ולהתעצם עוד יותר על-ידי החיבוק של הסועדת האלוהית. בהתייחס לַפוטנציאל האבולוציוני, קיימות שלוש מחלקות עיקריות של כרובים וסאנובים:

1. מועמדוֹת להרקעה. הוויות אלה מועמדות מעצם טבען למעמד שרפי. כרובים וסאנובים מסדר זה הן מבריקות, אף כי אינן שוות לשרפים מתוקף המתת הטבועה; ורק באמצעות היישום וההתנסות מתאפשר להן להגיע למעמד שרפי מלא.

2. כרובים במעמד-ביניים. לא כל הכרובים והסאנובים שוות בפוטנציאל ההרקעה שלהן, ואלה הן ההוויות המוגבלות באופן טבוע של הבריאה המלאכית. רובן ימשיכו ויישארו כרובים וסאנובים, אף שהמוכשרות שביניהן עשויות להגיע לשירות שרפי מוגבל.

3. כרובים מורונטיות. "יצורים רביעיים" אלו מן הסדרים המלאכיים לעולם שומרות על תכונותיהן החומריות-למחצה. והן תמשכנה הלאה ככרובים וכסאנובים יחד עם מרבית רעיהן במעמד הביניים, עד אשר תושלם עובדת קיומה של ההוויה העליונה.

בעוד שהקבוצות השנייה והשלישית מוגבלות במידת מה בפוטנציאל הצמיחה שלהן, מועמדוֹת ההרקעה עשויות להגיע לגבהי השירות השרפי ביקום. רבות מן הכרובים המנוסות יותר מביניהן מסופחות לשומרות הגורל השרפיות, ולפיכך מצויות בנתיב קידום ישיר – לאחר שיזַנחו על-ידי השרפים הבכירות הממונות עליהן – למעמד של מורות העולמות העליונים. לשרפים שומרות הגורל אין כרובים וסאנובים כעוזרות בשעה שבני התמותה שעליהן הן מופקדות מגיעים לחיים המורנטיים. וכאשר ניתנת לְשרפים אבולוציוניות מסוגים אחרים ההרשאה להגיע לשרפינגטון ולפרדיס, הן חייבות לזנוח את כפיפותיהן משכבר הימים עם יציאתן את גבולות נבאדון. כרובים וסאנובים כאלה אשר ננטשו, מאומצות על-פי-רוב בידי רוח האם של היקום, ובכך מגיעות לרמה מקבילה לזו של מורָה של העולמות העליונים המצויה בדרכה להשיג מעמד שרפי.

ומשהכרובים והסאנובים האלה, אשר אומצו זה מכבר, שירתו שירות ממושך כמורות של העולמות העליונים בספֵירות המורונטיות, מן הנמוכה ביותר ועד לגבוהה שבהן, וכאשר הסגל שלהן בסאלווינגטון מגיע למצב של גיוס-יתר, או אז מזמֵן כוכב הבוקר הבהיר את המשרתות הנאמנות האלה של יצורי הזמן על-מנת שתופענה בנוכחותו. אז הן נשבעות את שבועת התמרת האישיות; ואז, כרובים וסאנובים בכירות ומתקדמות אלה, מאומצות-מחדש על-ידי רוח האם של היקום בקבוצות המונות שבעת אלפים יחידות. מן האימוץ השני הזה הן מגיחות כשרפים לפני ולפנים. מכאן והלאה, הנתיבה המלאה של שרפים, על כל אפשרויות פרדיס שלה, פתוחה בפני כרובים וסאנובים שכאלה שנולדו מחדש. מלאכיות אלה עשויות להיות מוצבות כשומרות גורל של הוויה בת-תמותה כלשהי, ואם בן התמותה המסור בידיהן מצליח לשרוד, אזי הן נמצאות ראויות להתקדם לשרפינגטון ואל שבעת מעגלי ההישג השרפי, ואף לפרדיס ואל סגל הסופיונות.

הבריות האמצעיוניות מסוּוגות בשלושה אופנים: הן מסוּוגות כיאוּת כבני-אל מרקיעים; מבחינה עובדתית, הן משתייכות לקבוצת האזרחיות הקבועות, בעוד שמבחינה תפקודית הן נחשבות לרוחות סועדות של הזמן בשל שותפותן האינטימית והיעילה עם הקהילות המלאכיות בעבודת השירות של בני האנוש בני התמותה בעולמות החלל היחידניים.

יצורים ייחודיים אלה מופיעים ברוב העולמות המיושבים, ותמיד ניתן למצוא אותם על הפלנטות העשיריות, אשר בהן נערכים ניסויים בחיים, פלנטות כדוגמת אורנטיה. האמצעיונים משתייכים לשני סוגים – ראשיים ומשניים – ומופיעים באמצעות הטכניקות הבאות:

1. אמצעיוניות ראשיות, בנות הקבוצה הרוחנית יותר, מהוות סדר הוויות סטנדרטיות במידה מסוימת, אשר נובעות באופן אחיד מסגל המותאמים המרקיעים-בני-התמותה של הנסיכים הפלנטאריים. מספרן של הבריות האמצעיוניות הראשיות עומד תמיד על חמישים אלף, ובשום פלנטה הנהנית מסעדן לא תימצֵא קבוצה גדולה יותר מזה.

2. אמצעיוניות משניות, בנות הקבוצה החומרית-יותר של היצורים הללו, המשתנה למדי במספריה בעולמות השונים, אף כי בממוצע היא כוללת בסביבות חמישים אלף יחידות. אלה נוצרות באופנים שונים מן המרוֹמֵמִים הביולוגים של הפלנטה, זוגות האדם והחווה, או מצאצאיהם המיידיים. קיימות לא פחות מעשרים-וארבע טכניקות שונות המעורבות בייצורן של בריות אמצעיוניות משניות אלה בעולמות האבולוציוניים של החלל. צורת המקור של קבוצה זו באורנטיה הייתה בלתי-רגילה ויוצאת-דופן.

אף אחת מן הקבוצות האלה אינה בבחינת תאונה אבולוציונית; שתיהן מהוות תכונות הכרחיות בתוכניות שנקבעו-מראש על-ידי אדריכלי היקום, והופעתן בעולמות המתפתחים בַּצומת המתאים תואמת את התכנון המקורי ואת תוכניות ההתפתחות של נשאי החיים המפקחים עליהן.

האמצעיוניות הראשיות מקבלות אנרגיה אינטלקטואלית ורוחנית באמצעות הטכניקה המלאכית, ומעמדן האינטלקטואלי הינו אחיד. שבע הרוחות מסייעות-הדעת אינן יוצרות עמן כל קשר; ורק הרוחות השישית והשביעית, רוח הפולחן ורוח התבונה, יכולות לסעוד את הקבוצה המשנית.

האמצעיוניות המשניות מקבלות אנרגיה פיזית באמצעות הטכניקה האדמית, נעטפות רוחנית בידי השרפי, וניחנות באינטלקט מטיפוס הדעת המורונטית של המעבַר. הן נחלקות לארבעה סוגים פיזיים, לשבעה סדרים רוחניים ולשתים-עשרה רמות תגובתיוּת אינטלקטואלית לַסעד המשותף של שתי הרוחות מסייעות-הדעת האחרונות ושל הדעת המורונטית. הבדלים אלו קובעים את השוני בפעילויותיהן ובמשימות הפלנטאריות שלהן.

האמצעיוניות הראשיות דומות יותר לְמלאכיות מאשר לבני-תמותה; הסדרים המשניים דומים הרבה יותר לבני-אדם. כל אחד מן הסדרים מעניק למשנהו שירות שערכו לא יסולא-בפז בביצוע מִגוון המשימות הפלנטאריות. הסועדות הראשיות יכולות להגיע ליצירת קשר של שיתוף-פעולה עם בקרי האנרגיה ועם יוצרי מעגלי הדעת, הן אלו הרוחניים והן אלו המורונטיים. הקבוצה המשנית יכולה ליצור קשרי עבודה אך ורק עם הבקרים הפיזיים ועם מתפעלי-המעגלים החומריים. ואולם, מכיוון שכל סדר של אמצעיוניות יכול ליצור קשר בעל סינכרון מושלם עם הסדר השני, כל קבוצה מסוגלת להגיע לניצול מעשי של כלל מנעד האנרגיה, המשתרע החל מן הכוח הפיזי הגס של עולמות החומריים, מעלה דרך שלבי המעבר של האנרגיות היקומיות, והלאה עד לכוחות מציאוּת-הרוח הגבוהים יותר של העולמות השמימיים.

הפער בין עולמות החומר לעולמות הרוח מגושר באופן מושלם באמצעות החיבור הסדרתי של האדם בן התמותה, האמצעיונית המשנית, האמצעיונית הראשית, הכרובים המורונטיות, הכרובים במעמד הביניים והשרפים. בחווייתו האישית של יחיד בן-תמותה, הרמות המגוּונות האלה הינן ללא ספק מאוחדות פחות-או-יותר, וכן מייצרות משמעות אישית, הודות לפעולה המסתורית והבלתי-מובחנת של מכוונן המחשבה האלוהי.

בְּעולמות רגילים מבצעות האמצעיוניות הראשיות את שירותן כסגל המודיעין וכמבדרות שמימיות בעבור הנסיך הפלנטארי, בעוד שהאמצעיוניות המשניות ממשיכות בשיתוף-הפעולה שלהן עם התוכנית האדמית של קידום יעד הציוויליזציה הפלנטארית המתקדמת. במקרה של מרידת הנסיך הפלנטארי ושל כישלון הבן החומרי, כפי שאירע באורנטיה, הופכות הבריות האמצעיוניות לממונות מטעם ריבון המערכת, והן משרתות תחת ההדרכה המנחה של נאמן הפלנטה בפועל. ואולם, רק בשלושה עולמות נוספים בשטניה הוויות אלה אכן פועלות כקבוצה אחת המצויה תחת הנהגה אחודה, כפי שפועלות הסועדות האמצעיוניות המאוחדות של אורנטיה.

העבודה הפלנטארית של האמצעיוניות הראשיות והמשניות משתנה ומגוונת בְּעולמות יחידניים רבים של היקום; ואולם, בַּפלנטות הרגילות והממוצעות פעילויותיהן שונות מאוד מן התפקידים הממלאים את זמנן בספֵירות מבודדות, כדוגמת אורנטיה.

האמצעיוניות הראשיות הינן ההיסטוריוניות של הפלנטה, אשר מאז הגיעו של הנסיך הפלנטארי ועד לעידן ההתייצבות באור ובחיים, יוצרות את הטקסים ומעצבות את תיאורי ההיסטוריה הפלנטארית בעבור התערוכות של הפלנטות בעולמות המטה של המערכת.

אמצעיוניות נשארות בעולם מיושב במשך תקופות ממושכות, ואולם, במידה שהן נאמנות לתפקידן, קרוב לוודאי כי בסופו של דבר הן יזכו להכרה על שירותן הממושך בשמירה על ריבונות הבן הבורא; והן תתוגמלנה כראוי על הסעד הסבלני שלהן לבני התמותה החומריים בעולמות הזמן והמרחב. ובמוקדם או במאוחר, כל הבריות האמצעיוניות המוכרות תצורפנה לשורות בני-האל המרקיעים, ותתחלנה בהרפתקה הממושכת של ההרקעה לפרדיס בחברת אותם בני-תמותה ממוצא חייתי, אחיהן הארציים, אשר עליהם השגיחו בקנאות כה רבה ואשר אותם שירתו ביעילות במהלך שהותן הממושכת בפלנטה.

[הוצג על-ידי מלכיצדק הפועל על-פי בקשתו של מפקד הגייסות השרפיים של נבאדון.]